סיפור חיים כהצגה שיווקית 

הבלוגים באינטרנט עשו לנו דבר נהדר. הם החזירו אותנו לתקופת האבן, התקופה בה הדברים החשובים הועברו בחברה באמצעות עדות אישית, באמצעות סיפורים שחוללו את הזהות שלנו, כדוגמת סיפורים על מלכים ושופטים שהפכו עם השנים לספר הנקרא היום ביותר בעולם - התנ"ך.

תחשבו על כמה סיפורים מכונני זהות שמערכת החינוך משווקת לנו כבר שנים רבות כדי להפוך אותנו לחיילים טובים יותר: הסיפור של טרומפלדור והמשפט האלמותי שלו "טוב למות בעד ארצנו", משפט שעיצב אותנו כחברה לוחמת עד טיפת הדם האחרונה. על סיפור מצדה שהכתיב לנו קוד התנהגות ברור בשדה הקרב: עדיף למות מאשר ליפול בשבי. וסיפורה של חנה גיבורת ניל"י שמספר את סיפורה של מרגלת האומר שאם כבר נפלתם בשבי עדיף למות מעינויים קשים מאשר להסגיר סודות. כל הסיפורים הללו נהנים ממקדם אמינות מאוד גבוה. אנחנו מאמינים ומזדהים עם הסיפורים הללו ואלה משפיעים על אופן החשיבה שלנו ולימים על ההתנהגות בשדה הקרב.

עם זאת עלינו תמיד לזכור שלמרות מקדם האמון הגבוהה שיש לסיפור האישי עדיין הוא אינו נטול כוח רטורי. להיפך. מדובר באחד ממכונות השכנוע החזקות ביותר הקיימות עוד מעידן האבן בדמותם של מספרי סיפורים ובדמותם של מיתוסים, שבזמנו אולי לכדו בתוכם רגע של אמת, אבל היום הם חלק ממנגנון הכופה עלינו מה לחשוב ואיך להגיב במצבים ידועים ומבוקרים.

על הרקע הזה עלייתו של הסיפור האישי בתקופה האחרונה אינו מובן מאליו. יש לו אלמנט של מרד והתרסה נגד כל מה שמקובל ומובן מאליו. חיילים מספרים על הסיוטים והחיים שהשתנו ללא שוב, חולים סופניים ממצים עד תום כל רגע ורגע בחייהם לנוכח המוות. ניצולי שואה חוזרים לעיר מולדתם מצוידים במצלמה ומחברת מסע. מתחילים להתגלות סיפורים שבדרך כלל אין להם מקום באתוס המקובל. קולות נוספים, אחרים שגם להם יש מקום לצד "הקולות הרשמיים".

אני רוצה לספר לכם על שתי הרצאות תיאטראליות אותן ביימתי. האחת של קטרינה פרקש. נומרולוגית ומתקשרת שבגיל 55 עזבה בית וילדים, מכרה את רכושה ובנתה בית על צלע הר בעירה קטנה בקפריסין. שם היא בנתה בית המשקיף לים והתחילה לעשות מופעי תקשור לקהל הרחב, מופעים בהם היא פותרת לקהל כל בעיה וכל מצוקה המטרידה אותם. קטרינה בנתה חיים אחרים, נהנתה מחופש מוחלט, חייה ללא שעון וחוותה אהבה חדשה. בהחלט לא מה שהיינו מצפים באישה בת 60+. קטרינה חזרה לארץ אחרי 8 שנים של אושר ושלווה בקפריסין ובימים אלה היא מעלה מופע המביא את הסיפור המסע האישי שלה לעצמאות נשית ורוחנית. המופע משחזר את מופעי התיקשור שלה בטברנה בקפריסין. היא מספרת על חייה בגילוי לב עם הרבה חוש הומור וסיפורים על החיים הטובים בגיל השלישי. ואפשר להגיד שקטרינה שוברת כל סטיגמה אפשרית לגבי אהבה בגיל השלישי. פשוט כיף לראות אותה.

הרצאה שניה היא של מרקוס סיפוקובס. בלש פרטי המתייצב כל בוקר מול דלת סגורה, עם סנדוויץ וטלפון נייד וממתין במכונית לאיש אחריו הוא עוקב שיצא מהבית. בנינו למרקוס קונספט של 'הרצאה בנעלי בית', הרצאה בה הקהל והבלש יושבים יחד במכונית ועוברים את ההרפתקאות שהבלש עובר. למרקוס היתה משנה סדורה איך לזהות בעל בוגד אותו עיבדנו למניפסט לו קראנו 'עשר דברות של האישה הנבגדת' . ראיתי אנשים צוחקים בלי הכרה ומיד מתכופפים אל פיסת נייר וכותבים מה שמרקוס אומר מילה במילה.

שני אלה הם סיפורים לא קונבנציונאליים המראים לנו את הצד השני של המשפחתיות והאהבה. אלה הם סיפורים אישיים הקוראים לשומעים אותם לחשוב על משפחה, אהבה וזוגיות בדרך אחרת. זה כוחה של העדות האישית. הם קוראים לנו להתבונן שוב במובן מאליו. הם קוראים לנו לחשוב אחרת על המובן מאליו ואולי לא לישר עוד קו עם דרישות החברה.

העבודה על ההרצאות התיאטראליות הללו הן מרתקות עבורי. הן גם דורשות ממני את מיומנויות בימוי התיאטרון שלי וגם את היכולות הרטוריות שלי לבנות הרצאה שהיא שוברת גבולות, פותחת אופקים חדשים לקהל אבל בד בבד גם יש לה מסר עסקי - לשווק את האנשים הללו באופן לא שגרתי, דרך הסיפור האישי שלהם. המטרה היא לשווק באמצעות מופע את תחום העיסוק שלהם ולגרום לשומעים אותם לבוא אליהם לקבלת ייעוץ והכוונה. היפה הוא שהבלוגים ותוכניות הריאליטי בטלוויזיה פתחו דלת גם למי שאינו שחקן להציג את סיפור חייו ותוך כדי כך גם לקדם את עצמו, אם לחיזוק הקיים ואם למצוא תחום עבודה חדש.